הרבה יותר מסתם סוכה...

מאת: משה אדמוני, "קבלה לעם"

על פי חכמת הקבלה, חג הסוכות ומנהגיו מסמלים את האופן המיוחד שבו כל אחד מאיתנו יכול לקבל לידיו את הכוח והשכל לקבוע את גורלו.

סוכות הוא אחד החגים המשונים בלוח השנה שלנו. שימו את עצמכם לרגע בפוזיציה של תייר שמבקר כאן לראשונה: אלפי אנשים מיושבים בדעתם (נניח שהוא עדיין לא עלה על כבישי ישראל), מחליפים פתאום את ביתם המוכר, באוסף ארעי של קרשים וענפי אקליפטוס ריחניים. ואם זה לא מספיק, אז הם גם מנפנפים באוויר בכל מיני לימונים ושיחים. אכן מחזה משונה. אלא אם כן אנו חודרים אל העמקות שטומנים בחומם אותם מנהגים לא ברורים.

סוכת שלום

על פי הקבלה, חג הסוכות מרמז על המתנה הגדולה ביותר שכל אחד מאיתנו יכול להעניק לעצמו בחייו, האפשרות לגלות את הסיבות לכל מה שקורה איתו, ולקבל לידיו את הכוח והשכל לקבוע את גורלו. או במילים אחרות, לגלות את העולם הרוחני, עולם הסיבות. עולם שלא נמצא אי שם בגלקסיה מרוחקת, אלא ממש מתחת לאף, או נכון יותר, מעבר לרצון האגואיסטי שלנו.

חכמת הקבלה מסבירה שמחוצ לבועה הקטנה שבה האדם חי, נמצא כוח האהבה, הכוח החיובי היחיד שקיים במציאות. הקבלה מדריכה אותנו כיצד לפרוצ את קליפת האגו הצר שמקיף אותנו ולחוות ממד אחר, ומהנה בהרבה, של קיום. כל מנהגי החג מתארים את צורות הגילוי וההשגה של הממד הזה. דוגמאות?

הסוכה מסמלת את הצורה המתוקנת, השלמה, שאליה עתיד כל אחד מאיתנו להגיע. חוקי בנייתה מבטאים את האופן המיוחד שבו נפתח בפנינו העולם הרוחני. בבניית הסכך למשל, נהוג להקפיד להותיר בסוכה יותר צל מאשר אור. מנהג זה מסמל את היכולת של האדם להשתמש באגו שלו כדי להיטיב עם האחרים במקום לנצל אותם. כרגע איננו חשים בכוח האהבה והנתינה שמקיף אותנו משום שאנחנו מנוגדים לו, אנו פועלים מתוך הרצון שלנו ליהנות, גם אם הדבר בא על חשבון אחרים.

אדם שמתקדם בנתיב הרוחני רוכש בהדרגתיות את היכולת להתנתק מחשבונות אישיים וצרים, ומתחיל להרגיש את האור, הכוח שעוטף באהבה את כל המציאות.

את הסכך עצמו אנו מתקינים מענפים המכונים "פסולת גורן ויקב", כלומר, דברים בעלי חשיבות פחותה בעבורנו. גם מנהג זה מסמל תהליך שחווה אדם בדרכו הרוחנית: בתחילה, הצורך להתחשב באחרים נראה טפל ומיותר, בדומה לאותה פסולת. אולם בהמשך הוא מגלה את האהבה לזולת כדבר הנעלה והחשוב ביותר, ובכך קושר את עצמו עם הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה.

וכעת לארבעת המינים, המאופיינים בטעמם ובריחם המיוחדים. הטעם והריח מציינים את חמשת החושים שבאמצעותם האדם חווה הנאה. כרגע אנו מסוגלים לחוות דרכם רק הנאה שהושגה בצורה אגואיסטית (גם אם היא נעלמת אחרי דקה, שעה, יממה. מחקו את המיותר).

אהבת הזולת אינה מורגשת כמשהו "טעים" או "ריחני" במיוחד... אך כאשר האדם מכיר בחוסר יכולתו להרגיש אהבה אמיתית כלפי האחרים, ועם זאת מבין שאין דבר גדול וחשוב ממנה, הוא פונה מתוך ליבו אל הכוח העליון בבקשה לאפשר לו לרכוש את היכולת להיות אוהב ונותן כמותו. והמנהג לאגד את ארבעת המינים יחד ולנענע אותם, הוא מסמל את הבקשה הזו שמתעוררת בליבו של האדם. דרך אגב, אותו מנהג מרמז גם על האיחוד בין כל חלקי העם השונים. לאף אחד מהמינים אין ערך בפני עצמו. אך מהחיבור של כל המינים יחד נוצרת השלמות.

בימים אלו, הרוויים כל כך בגילויים של שנאה וחוסר סובלנות, חכמת הקבלה מזמינה אותנו לפתוח בתוכנו חלון שדרכו נוכל להרגיש את המציאות הנצחית והשלמה, שעליה מרמזים מנהגי החגים.

אתם מוזמנים להצטרף להרפתקה!

מאמרים על סוכות : סוכות זכר לכיבוש הארצ, ארבעת המופלאים של סוכות, הסתכלות אחרת על חגי תשרי , התיקון של חגי תשרי

________________________________________________________________________________

רוצים לקבל עדכונים חדשים מדי יום? הצטרפו ל-Stars בפייסבוק.

למאמרים נוספים:

למה חשוב ללמוד הקבלה

תחילתה של שנה

ראש השנה הקבלי

ארבעת המופלאים של סוכות

טיף קטן ליום כיפור